גילאי ה-20 וה-30 נחשבים לעיתים קרובות לתקופה של שיא בחיפוש אחר זוגיות. בין אם זה דרך אפליקציות, חיי חברה תוססים, או מעגלים חברתיים, נדמה שהאפשרויות רבות. אך למרות השפע, רבים מוצאים את עצמם מתמודדים עם תסכול, בדידות וקושי אמיתי למצוא קשר זוגי משמעותי ויציב.
המלכוד: כשהחיפוש הופך למאבק פנימי
הקושי במציאת זוגיות בגילאים אלו נובע לעיתים קרובות ממלכוד פנימי. מצד אחד, ישנו רצון עז לקשר, לאינטימיות ולשייכות. מצד שני, עולים פחדים וחששות המשתקים את היכולת לפעול או להתחייב. תחושת ה-FOMO (הפחד מהחמצה), משחקת כאן תפקיד מרכזי: "מה אם יש מישהו/י טוב/ה יותר?", "אני לא רוצה לוותר על אפשרויות". במקביל, הלחץ החברתי וההשוואתיות (במיוחד ברשתות החברתיות) מול חברים שמתחתנים או מקימים משפחה, מחזקים את התחושה ש"אני לא מספיק טוב/ה"
הקושי למצוא זוגיות יכול לנבוע מתחושת נחיתות מוגברת, המגבילה את האומץ ליצור קשרים אותנטיים. כאשר אנו חשים פחותים, אנו עלולים לפתח מטרות לא מציאותיות לגבי בן/בת הזוג האידיאלי או לגבי איך מערכת יחסים "צריכה" להיראות. למשל, הצורך ב"פרטנר מושלם" או "קשר ללא מאמץ" הוא מטרה שנועדה לפצות על חוסר ביטחון פנימי.
מטרות אלו מובילות לפסילת דייטים טובים, וגם לקושי להשקיע באמת בקשרים ולחוות שייכות.
המחשבות האוטומטיות השליליות המלוות את החיפוש הזוגי: "אני אשאר לבד", "אני לא מספיק מעניין/ת", "אני תמיד נדחית". מחשבות אלו ניזונות מהטיות חשיבה כמו הכללה יתר ("אף אחד לא רוצה אותי"), קטסטרופיזציה ("אם הדייט הזה לא יצליח, זה אומר שאני כישלון מוחלט") או חשיבה דיכוטומית ("או שהקשר מושלם או שהוא לא שווה כלום"). מחשבות אלו מובילות להתנהגויות לא מועילות: הימנעות מדייטים, דחיינות, ביקורתיות יתר, או חוסר יכולת להתחייב.
הדרך לשינוי: לחיות חיים מלאים גם בזוגיות
החדשות הטובות הן שניתן לצאת מהמעגל המתיש הזה, בתהליך טיפולי:
- נאתר ונאתגר את המחשבות השליליות והלא מציאותיות לגבי זוגיות וערך עצמי.
- נפתח אומץ וגמישות: נלמד לקחת סיכונים מחושבים, להתמודד עם דחייה ואי ודאות, ולפתח גמישות בציפיות.
- נבנה תחושת ערך עצמי שאינה תלויה במצב הזוגי, אלא במי שאתם באמת.
- נטפח ונפתח יכולת ליצור קשרים אותנטיים, להביע פגיעות, ולחוות שייכות אמיתית.
- נתרגל התנהגויות חדשות בחיפוש זוגיות, כמו בחירה מודעת יותר של דייטים, והשקעה בקשרים בריאים.
